| מחזה | רומן | |
|---|---|---|
| תוכן הסיום | הסיום מתחיל עם ההחלטה של טום לעזוב ולא לשלם את חשבון החשמל. טום בוחר את המימוש העצמי על פני הדאגה למשפחתו. הוא יודע שעומדים לנתק את החשמל למשפחתו, ועם זאת הוא מעדיף לקנות לעצמו מנוי חברות לאגודת הימאים. הכשלון של הפגישה עם המחזר מתבטא בכך שביבר הזכוכית נשבר, ג׳ים עוזב, ואמנדה אומרת לטום שהוא חי באשליה. היא מנסה לעשות מניפולציה לטום ולומר לו ש״ילך לירח״. הוא בהמשך אומר כי ״לא הלכתי לירח, הלכתי למקום רחוק הרבה יותר - מרחק של זמן״. הוא אומר כי ״ירדתי במדרגות החירום, והלכתי בעקבות אבא שלי״ (מדרגות החירום - סמל). טום בורח, ולא מצליח לטעת שורשים. הוא אינו שלם עם החלטתו. לטום יש חופש בחירה, אך לכל בחירה יש מחיר. המחיר של בחירתו של טום הוא רגש אשמה וחוסר סיפוק. הוא מבקש מלורה ״כבי את החשמל שלך לורה״, מאחר והוא רוצה להתנתק מהעבר ולחיות בעולם המודרני. המחזה נגמר בתחושה של החמצה וחיסור מימוש עצמי. |
ניתן לומר שהתחלת הסיום הינה כאשר מומו מבין שהוא נאלץ לעשות חילופי תפקידים, ולקחת את האחריות על רוזה. היא כבר אינה כשירה לדאוג לעצמה, והיא נזקקת לעזרה פיזית וכלכלית. היא לא מסוגלת לזוז פיזית, ומנטלית היא פעמים רבות מתנתקת מהמציאות. כל הסובבים אותה מסייעים לה על מנת שתמשיך לחיות. מומו גדל כל חייו ללא הידיעה מיהם הוריו, ולמה הם מסרו אותו. הוא מחפש תשומת לב, מתאכזב, ויודע שרוזה תמות בקרוב ושהוא יישאר לבד בעולם. כאשר אביו יוסוף קדיר מגיע הוא מגלה מספר פרטים חשובים: הוא בן 14, אמו לא באה לבקר אותו מאחר והיא נרצחה (על ידי אביו), והמוות של אביו מהווה מעין רגע משפחתו עבורו. מכאן ואילך מומו מחליט שידאג לרוזה לא משנה מה, והוא לוקח על עצמה לדאוג לרוזה ולמלא את משאלתה. הוא לא הולך לנאדין ונוטש את רוזה, אלא נשאר עם רוזה עד הסוף. גם כאשר בעל הבית מנסה לסלק אותם, הוא משקר לו שהמשפחה היהודית תשלם על הכל, ושד״ר כץ רוצה לקחת את רוזה לבית החולים מומו משקר גם לו ולוקח אותה לחור היהודי שלה. שם, היא מתיישבת על הכורסה ומבקשת ממומו המוסלמי להתפלל איתה בעברית/יידיש - ״שמע ישראל״. רוזה מתה זמן קצר לאחר מכן, אך מומו מתכחש לכך וממשיך לגרום לרוזה להיראות בחיים, כדי שכאשר היא תתעורר היא לא תשים לב שקרה משהו. מומו גונב ולוקח למרות שמקבל מגברת לולה כסף רב. בסופו של דבר, הדלת של החור היהודי נפרצת, ורוזה נלקחת בצעקות ״הצילו״, ומומו אומר כי עד כה אף אחד לא צעק כי ״לחיים אין ריח״. האנשים בשולי החברה, כמו רוזה, הם אנשים שלא שמים לב אליהם בחייהם, אלא רק במותם. הההבדל בין בלוויל לפריז הוא שפריז מהווה מקום של מודרניות ותרבות, ואילו בלוויל הינה מעין כלא בתוך העיר, מלא בזנות, מזרקים ועוני. בסוף הסיפור מוצאים בכיסו של מומו כרטיס ביקור שנתנה לו נאדין, והרשויות מתקשרות למספר הטלפון שלה. מומו מבין שהוא לא יכול לחיות יחד עם ילדיה של נאדין, מאחר והם מגיעים מעולמות שונים. מומו מסכים לעבור לגור בביתה של נאדין מאחר והם מציעים לו דבר שהוא חייב - אהבה. הרומן מסתיים במילים ״צריך לאהוב״. |
| מסר | המסר הוא שהאדם המודרני לא יכול לשכוח מעברו. אמנם יש לו בחירה, והוא יכול להחליט שהוא בוחר במימוש עצמי, אך בסופו של דבר הבחירה תרדוף אותו. | "צריך לאהוב". האנשים, האהבה והחברה עוזרים לחיות והכרחיים. בנוסף, הביקרות החברתית על היחס לאנשי השוליים שבחברה, כמו עניים וקשישים. אוכלוסיה זו מפחדת שהתערבות של גורמים חיצוניים תשלול ממנה את ההחלטה ואת הזכות לבחור מה יהיה עתידה, ולכן אוכלוסיה זו מפחדת להיעזר בגורמים אלו. האנשים מעדיפים להסתדר לבד, ללא עזרת הרשויות. למשל, בבית היתומים ניתן לקבל אוכל ומחסה, אך אין בו אהבה. צריך למצוא דרך לעזור לאנשי השוליים, ולא להפריד אותם שאר החברה. |
| דרכי עיצוב | מוטיב הבריחה, מדרגות החירום (הליכה בעקבות האב), ביברי הזכוכית (שמזכירים לו את לורה). | מוטיב האהבה, הביקורת בסוף הרומן, יש תחושת ביטחון בסוף (כפר לעומת בלוויל). כל החיים לפניו זה ביטוי אופטימי, זה ברכה לאדם כי כל חייו לפניו ויש לו המון זמן. ברומן הביטוי נאמר בדרך מדכאת ומפחידה, אך לקראת סוף הסיפור הביטוי מקבל אור אופטימי ויש תקווה שהחיים יהפכו לטובים יותר. |
| ישנה בחיק ילדות | לבי במזרח | כתנות פסים | הים ביני ובינך | |
|---|---|---|---|---|
| תוכן הסיום | ישנה בחיק ילדות זהו שיר קודש, שקורא לנשמות לצאת ולהתפלל לאלוהים. שיר קודש מסתיים בדרישה מהנשמה להתקרב לאל. לא לבד, אלא יחד עם אחרים, ״בסוד״. ישנה בקשה לעלות למעלה. | השיר הינו שיר ציון שעוסק בקשיי המשורר להגיע לישראל, ובגעגוע שלו. זהו אינו געגוע פיזי רגיל, אלא געגוע דתי, כמיהה, לחיות במקום בעל חשיבות רוחנית גדולה. הדובר מדבר על הקושי הבטחוני בארץ (בה שולטים הנוצרים, ואילו הוא מגיע מהעם הערבי). למרות כל הקשיים, הדובר מחליט לעלות. הדובר שואל שאלה רטורית שפירושה כי הוא לא יכול להנות מהנאות החיים שזמינים לו בספרד, והוא לא יחיה בבטחה בארץ. עם זאת, הוא בוחר לעלות. | השיר הינו שיר יין במסווה של שיר טבע. זהו שיר חול, שעוסק בהזמנה לשתות יין בחג האביב בחג המפואר של הארמון. האווירה הינה קלילה, ויש תחושה של שחרור. הדובר מתאר את הדשא שנראה כמו עבודת יד (רקמה), העצים נראים כאילו לבשו ״מעיל תשבץ״. העצים מואנשים ומשוויצים ביופים. הניצנים נפתחים ומתוארים כמו כתרים, ועוזרים להבין את ההתחדשות. בהמשך יגיע השושן, שהינו הפרח הבולט ביותר. הדובר מתאר תהלוכה מטאפורית של שושן, מלך שיש לו כסא, שהולך בתהלוכה ואחריו הנסיכים והאנשים החשובים - הניצנים וכו׳. ישנם שיבוצים של שחרור מהכלא בתנ״ך (כמו יוסף). ״מי שלא ישתה יינו עליו האיש ההוא ישא חטאו״ - מי שלא ישתה יין, מפסיד. זהו איום שנלקח מהתנ״ך, ושונה למשפט פחות מפחיד ומאיים. | הדובר איבד אדם קרוב, ופוחד כי השגרה תגרום לו לשכוח את האובדן. הדובר מרגיש שהוא יהיה בוגד אם ייתן למחסום - הים, להפריד בינו לבינו אחיו. ״הים ביני ובינך״ הינו מטאפורה למרחק העצום בין הדובר החי לאחיו המת. בחלק השני של השיר (שורות 4-12) הדובר נמצא בבית הקברות. הוא נמצא מול הקבר ומנסה להפנים את המוות של אחיו. הדובר מספר לאחיו את הדברים שחסרים לו בשגרה היומיומית שלו, ובאמצעות ניגודים רבים משווה ביניהם. לבסוף הדובר מחליט לחזור לשגרה שלו, ועם זאת לא לשכוח מאחיו. הוא נפרד מאחיו. השיר מתחיל בים ונגמר באש. הדובר מבטיח לאחיו שבתוך לבו תמיד ידלוק הנר של אחיו. הדובר מתקשה להפנים את המוות של אחיו, וחושש לשכוח. |
| מסר | יש להתנתק מהעולם הנהנתני ולהתקרב לרוחניות ולדת. | למרות הקשיים, הדובר מוכן לוותר על הכל (בגלל הגעגוע הדתי). | בואו, תשתחררו, תשתו ותהנו. | הדובר מפנים את מותו של אחיו, אך לא מוכן לשחרר מהכאב ולשכוח אותו. |
| דרכי עיצוב | ״היי אחרי מלכך מרדפת״ - ציווי. ישנה תמונה מטאפורית של ציפורה שמרחפת בעננים השלווים לעומת העולם השטחי והיומיומי מתחת. כל אחד צריך ללכת למקום הרגוע והשקט יותר. הנשמה מהווה ציפור שעפה בלהקה אל האור של ה׳ - ״אל טוב ה׳ נהרו״. | שאלה רטורית, צימוד שונה-אות (יקל-יקר), ניגודים. הניגודים בשיר משקפים את הפער בין הרצוי (עליה לארץ) לבין המצוי (החיים בספרד). | שיבוצים, שיבוץ מקראי מחוקי פסח, תפארת החתימה - סיום מפתיע (השיר הופך פתאום משיר טבע לשיר יין), האנשות. | שאלה רטורית, ניגודים, מטאפורת האש. |